|
אש בערוגות ד. שעות הבקר, 'שבת' קדש קצת אחרי ראש השנה. בתקופה זו של החודש פה רבה הסכנה! ח. התקופה היא, לא עלינו הימים הנוראים! שח בלי פחד חייקיננו: "אנו לטייל יוצאים!" ד. איזה און, עזוז תפארת אין חשש ודאגות זאת הדרך אין אחרת כן, לנחל ערוגות! ח. קח ב"היכון" את העוזי אמיצים הטיילים רוח פחד מושי, זוזי, אנו – אל המפלים! ד. חייקין הוא מורה הדרך המטיילים, רובם אורחים חייהם- דבר של ערך אך על ראש הצוק - רוצחים ח. שתי בריכות מזמן עברנו והגבול אינו רחוק, נעבור רק קצת, אמרנו, חצי בפנים, בכלל זה צחוק! ד. שלוותנו מה קרה לה? משהו עתיד לקרות! אווירת הפסטורלה מתפוצצת בצרורות! ח. אש מראש הצוק נפתחת חייקין חיש תופס פקוד. (לא לשווא קרע ת' תחת כחצי שנה בגדוד!) ד. מחסה תפוס! סח הגבר. כל הפדלאות שוכבים. מה יהיה, הוי שוד ושבר עוזי – מול יריות רובים. ח. חייקין מכוון למעלה, מתפלל, אך גם נזהר. וחושב- בעזרת אללה אצלוף מפה עד ראש ההר. ד. אש העוזי מתגברת המטיילים כבר מוגנים. מול מטר קלעי עופרת מתרסקות האבנים. ח. קם, זנק מצוק אל סלע פתע – מתכווץ כולו, גם רסיס, גם חוד הקלע רפואה הביאו לו. ד. ("הלו, חייקין טוטן פולא, תגיד לי איפה אתה הולך" מה זה פה, עושים הילולה את דמך אתה שופך!) ח. על בטנו אז שם ידיים להגן על מה שיש וקדימה, קל רגלים רץ מבלי להתרגש ד. מה אומר אז הפצוע? "אל הרחבה אלך. הליקופטר, כידוע בתוך ואדי מסתבך." ח. ככה נע מאתיים מטר עד צנח, קולו נדם. המטיילים קוו בסתר לישועה למושיעם. ד. הליקופטר קל כנפיים בא, נחת ברחבה ולאחר דקה או שתים שוב שקטה כל הסביבה. ח. העיקר – הכל הצליח. רוב כבוד ותהילה לבחור אשר הוכיח טווח מוגבר של תת- מקלע. |