מחזה:
דורות נפגשים בעין גדי
המשתתפים לפי סדר הופעתם:
חבר א' - חורש
חבר ב' - איתן
שוטר - חנן
דוד המלך - עזרא
חבר ג' - אריק
חבר ד' - יוסי ק.
חבר ה' - אלי
אדם כלכוליתי - יצחק ק.
חברה א' – חנה'לה
חברה ב' – שרה'לה
רומאי - עמי גיא
איסיי - ואלה
ארכיאולוג - אינדיק
רובוט - מאיר
(על הבמה – ברקע מסך טול גדול מצויר. לפניו מדף מאורך ועליו עיתונים ותמונות: "תערוכת העשור". מאחורי המדף חבר א' עורך סדר במוצגים. בפינה הימנית ציור מפל גבוה).
חבר ב' (נכנס לבמה) חורש, חורש, הכל מוכן?
חבר א': בוודאי. מחכים רק לאורחים. שמעתי אומרים כי יבואו היום כמה מזקני-האזור, ותיקים שלא קיבלו הזמנות.
חבר ב': רשע אתה. ומדוע לא שלחת להם הזמנות?
חבר א': זה בלתי אפשרי אין להם כתובת קבועה, רק רוחם מרחפת באזור.
חבר ב' ומה תאמר להם כשיבואו?
חבר א': אומר להם? רבותי, הערב לפניכם עשר שנים כיום אחד.
שוטר (נכנס לבמה): הגעתי.
חבר ב': נעים. מי שלח אותך?
שוטר: המדינה. אני הנני מתנה עבורכם לחג העשור.
חבר ב': מי אתה, אם מותר לי לשאול?
שוטר (בחשיבות): אני החוק!
חבר ב': שמעת? החוק הגיע לעין גדי!
חבר א': או, זאת באמת הפתעה. עד עכשיו היה נהוג שהחוק מגיע רק עד סדום ונעצר בסיבוב.
שוטר: מדוע דווקא עד סדום?
חבר ב': מסורת! מעולם לא הצליח החוק לחדור לסדום.
חבר א': הסתדרנו יפה מאד כל השנים מחוץ לחוק, ומלבד זאת, שונא מתנות יחיה.
שוטר: נעלבתי. (פונה לצאת) עוד תראו אותי היום, ואל תשכחו שאתם על דרך המלך! (יוצא. השנים משתחווים בזלזול).
חבר ב': כאלה הם האורחים המופלאים?
חבר א': כלל וכלל לא. ההם יבואו מלמעלה. הקשב! אתה שומע? הנה קרב מישהו.
(אור חלש, לווי שירה "שיר המעלות" נכנס דוד המלך).
דוד: "ואעל משם ואשב במצדות עין גדי. וילך שאול לבקש אותי ואת אנשי על פני צורי היעלים. ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה". בנַי, איך קוראים אותם לאותה מערה?
חבר א': מערת הבריכה.
חבר ב': דוד, רציתי לשאול אותך בהזדמנות כשאתה פה. האם באמת באותה מערה רחץ שאול את רגליו, ובלילה כרתת את כנף מעילו?
דוד: בנַי, אם אספר לכם זאת, לא אשאיר עבודה לארכיאולוגים.
חבר א': דוד, דאגנו לזכרך באזור. הנה נחל דוד על שמך, וישי מתנשא כהר מעלינו, וגם צרויה אחותך ובניה הגיבורים.
דוד: ומה עם בני יקירי, שלמה?
חבר ב': דווקא נסינו, אך ללא הצלחה. אבל זה ספור מעניין.
(צלצולי פעמון. קריאות: שרפה! שרפה! חברים א' ו ב' רצים החוצה).
דוד: שורפים. כשכבש נבוכדנצר את הארץ באו אדומים ושרפו את עין גדי. (ברקע מאחורי המסך: תאורת לפידים ושרפה). עכשיו אנשי המקום גורמים שרפות.
(חוזרים שלושה חברים)
חבר ג': שמע, זאת הייתה אש!
חבר ד': מי הדליק אותה?
חבר ג': שלמה זילברשטיין. שרף כמעט את כל הצמחייה בסדֵיר.
חבר ה': אין רע בלי טוב. על ידי השרפה הוא גלה מעין חדש.
חבר ג': נהדר, מעין שלמה!
חבר ד': שטויות, מעין זילברשטיין.
שוטר (נכנס): לא עוד מעין זילברשטיין. הוחלט: שמו מעין שולמית.
(השלושה תופסים אותו ויוצאים מן הבמה).
חבר א' (נכנס): אתה רואה, נסינו "מעין שלמה", בא האיש ההוא ואמר: "מעין שולמית", אבל אחרי הכל, זילברשטיין יותר פונטי.
(נכנס האדם הכלכוליתי).
הקדמון: יותר מדי זמן, אני מחכה.
דוד: הכנס, הכנס, כמה זמן אתה פה, קדמון?
הקדמון: אתם חושבים שאתם חלוצים? כבר לפני ששת אלפים שנה באתי הנה, ומאז אני שומר על המקדש שלי, מעל מעין עין-גדי.
חבר א': ומדוע ירדת עכשיו?
הקדמון: אמרתי לעצמי – כשיגיע הדור שימצא את המטמון שהחבאתי בנחל משמר, אז ארד לראות מה נשמע.
חבר א': ומה אתה רואה?
הקדמון: אני מחפש את המקדש שלכם. איהו?
דוד: ומהו מקדש לדעתך?
הקדמון: מקום שמקדשים בו.
חבר א' (נזכר, לאט, לאט): הרי את מקודשת לי.
(קטע חופה בחתונה – תנועה, שירה ונגינה).
דוד: בני כתב בשיר השירים: "צרור המור דודי לי, פה ושם ילין. אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי". שלמה ירש ממני את חכמת האהבה. ואיך אתם?
חבר ב': זה בסדר. אנחנו ירשנו משלמה. (בשירה):
"יש פה מפל ובריכה נסתרת
זהו מקום אהבה בוערת"
אתה מכיר את השיר?
דוד: לא, נשמע.
חבר ב': בא תקשיב, יש מסיבת רווקים אחרי כל חתונה (נכנסות שתי חברות).
שיר האהבה
אם שלמה את שולמית חמד,
לערוגות הבושם הוא ירד.
מה עושים היום מאהבים?
הם יורדים "לסגור קוים"...
פזמון: יש פה מפל ובריכה נסתרת.
זהו מקום אהבה בוערת.
אם בעין-גדי הכל נסתר
אז כמובן שגם הכל מותר.
עם מי-ים רבים כלל אין תקווה
לכבות את אש האהבה.
פרט מקדמונינו נעלם:
יש הורמון ייחום בים.
פזמון: יש פה מפל...
גן נעול כלה – זה כבר עבר,
איך הייתה עולה מן המדבר! חנה'לה
אך כיום לוקחים לפעולה
ג'יפ או טרקטור בשבילה.
פזמון: יש פה מפל...
השומרים את שולמית ראו,
רדידה נשאו, אותה פצעו.
בעקבות שלמה הפרפרים
נזהרים מהשומרים.
פזמון: למה למקום חקלאות הלכנו?
"עגבניות" חובבים אנחנו.
לתיירות בשמחה נרים
מלפפון אירופי womam's dream.
אהבה וחקלאות קשורים,
אז אחזו בסנסיני תמרים.
וכיום נושאים הם בידם
אבטיח אדמדם...
פזמון: למה למקום חקלאות הלכנו?
חבר ג': די לשיר. יש עוד הרבה עבודה בסיקול.
חבר ד': אילו יכולנו למכור את האבנים היינו מתעשרים, אבל זהו חזון לאחרית הימים.
חברה א': חברים, שבו, אינכם הולכים. יש לנו אסיפה דחופה. על סדר היום: למה!
א' – למה לא שולחים לנו מדריך ממשק ותיק. אנחנו לא יכולים להמשיך לבד.
ב' – למה אנחנו גרים פה בצריפים למטה ולא בונים את הנקודה החדשה.
ג' – למה נותנים לנו דווקא את גרעין "רעות" להשלמה.
ד' – למה...
רומאי (נכנס לבמה): אני שומע שמקטרים פה.
חבר ה': למה אתה מתפלא? התחילו לבנות נקודה חדשה – לא גמרו. אמרו לנו: אתם יכולים לעבור, אבל בלי מרפאה ומאפיה ובית – ילדים.
חברה ב': זה נכון. בלי לחם אפשר, אבל מה עם ילדים? הם באים אם אתה רוצה או לא רוצה.
חבר ג': חבר'ה, הגיע מברק! מה במברק – נולדה הבת הבכורה של עין גדי.
כולם: מזל-טוב
חבר ג': והגיע גם מכתב. מתחיל לקרוא (לחברה ב') שרהלה, הקריאי בקול רם.
חברה ב': לכתה ז' בבית הספר היסודי בעין גדי.
לבית ספרנו ברמת-גן מלאו עשר שנים. החלטנו לערוך תערוכה ואנו הבנות אוליביה ודניאלה בחרנו בנושא עין-גדי מהעבר עד להווה, ההתפתחות והמאורעות שאירעו בכל השטחים. ענו בבקשה ממכם על השאלות הללו:
א- מהו מספר התושבים כיום ומה היה לפני עשר שנים בשנת 1948?
ב- מהו מספר בתי הספר ומהו מספר התלמידים?
ג- בכמה עלה אחוז בתי הספר והתלמידים?
ד- כמה אזורים (בדונמים) מיושבים וכמה היו בשנת 1948?
ה- כמה בתי חרושת ומוצרי תעשיה ישנם כיום וכמה היו לפני עשר שנים בשנת 1948?
רומאי: הנה מדברים על תעשיה. (ברקע – תעשיית בשמי אפרסמון). תעשיית הבשמים כאן התחילה עוד בימיך, דוד, והיה האפרסמון ידוע בכל הארץ.
חבר ד': הפסק! אכול אפרסמון!
רומאי: אין צורך בפרסומת. התוצרת מובחרת, אך הרשו לי לשאול דבר אחר. הנה מצאתי כתוב: "מחיר ליטרה אפרסמון היה שתי ליטראות כסף", למה זה הרבו אנשי עין-גדי במחיר?
חברה א': סוף, סוף אני יודעת ממי למדנו את תורת המחירים.
חבר ד': קראו בעיתון מכתב מעניין: "לתלמידי יורם בכרמי עין-גדי"
חברה ב': על מה מדבר המכתב?
חבר ד': סופר אחד מתלונן על שמכרנו פרי בשלוש לירות הקילו.
רומאי: מיהו זה "תלמידי יורם"?
חבר ה': זהו הממושקף ארוך השפם.
דוד: באמת? הוא חבר משק? ואני חשבתי שהוא חלק משמורת הטבע.
חברה ב': מה הוא רוצה הסופר הזה? אנחנו פשוט חובבי אומנות ואוספי תמונות. יש ציור של עין-גדי על שטר של 50 לירות, ואנחנו אוספים את הציורים.
חבר ג': אם עושים פה כסף, זה בלי כוונה. הנה הקשיבו,
שירו של פודי
אשירה נא לידידי
שירת דודי כרמו.
כרם היה לשרגא ידידי
בקרן נחל ערוגות
ויזעקהו ויסקלהו
וישתלהו עגבניות
וייבן סככה בתוכו
וגם בור חצב בו
וישקהו ויכסחהו
ויקלטרהו בפרד
וידלהו בחוטים
וגם קורדונים תקע
ויקו לעשות מרימנד-
ויעש מונימייקר!
ועתה יושב עין-גדי
ואיש יהודה
מה לעשות עוד לכרמי
ולא עשיתי לו?
מדוע קיוויתי לעשות מרימנד
ויעש מונימייקר.
חברה א': אותו שרגא מגן העצים היה. כשבא הדחפור לישר שטחים נשכב לפניו הגבר הזה ואמר: על גופתי יעבורו.
רומאי: מגיני העצים... (ברקע – מלחמה על העצים). בעת מרד היהודים ברומאים נסו היהודים להשמיד את עצי האפרסמון, התלקח קרב סביב כל עץ ועץ, כי הרומאים השתדלו להגן על העצים. על-כן ניצלו החורשות.
חבר ה': יהודים משמידים את עצי עין-גדי, אך תמיד נמצא קדוש שמונע מהם את מעשה החרבן.
רומאי: אחד צדיק בדורו. אבל רשעים תמיד היו פה. הנה העתק של מסמך שגנבתי משמעון.
חבר ד': איזה שמעון?
רומאי: בר-כוכבא. הוא כותב: "משמעון בר-כוכבא לאנשי עין-גדי. בטוב אתם יושבין, אוכלין ושותין מן נכסי בית ישראל, ולא דואגין לאחיכן לכל דבר".
חבר ג': טוב, זה לא פלא, זה בגלל הגובה.
רומאי: מה פרוש?
חבר ג': לא ידעת? עין-גדי זהו המקום השפל ביותר בעולם!
רומאי: בכל זאת זה לא יחס. והרי כרמי עין-גדי היו עושים פירותיהם ארבע וחמש פעמים בשנה.
חבר ה' (לאט): כרמי עין-גדי. כרס וענבים אלו הם נושאים המלווים אותנו תמיד.
שיר הכרם
את מי נשים כנוטרה
על הכרמים לשמור?
את החבלן מפחיד נורא-
שועל הוא או ציפור.
גדר לכבוד היעלים,
נמתח סביב חוטים.
כנגד כל המטיילים
נרעיל את... השלטים.
לכרם בא ביום אביב,
תשמע פיצוץ מחריד.
המתן מעט וראה סביב-
תותח / הקרביד.
הם מפחידים רק חברים,
אז מה יש בם מועיל?
זאת הודעה לציפורים:
הכרם כבר הבשיל.
עברו ימי כרמי בשמים,
צריך להתפרנס!
נחשו מדוע הכורמים
עובדים גם בפרדס.
איסיי (נכנס בבגדי לבן. על כתפו מעדר): אין חלוציות.
חבר ד': על מה אדוני מדבר?
איסיי: חלוציות היא ראשוניות. די לכם להתרברב על הקמת הקבוץ. אנחנו האיסיים הקמנו פה קבוץ לפניכם.
חברה א': ומה המעדר שעל כתפך?
איסיי: שונים אנו מכם. האיסיי בגבור עליו צרכיו חופר לו בור קטן. לא כמוכם. כבר אי אפשר להתקרב לעץ הסלבדורה!
חבר ג': צר לי. אך מה עוד נלמד מאחֶיך?
איסיי: הם מואסים בחיי עושר ונפלא הוא שתוף הרכוש אצלם, עד כי לא נמצא בקרבם איש מופלג בנכסים. כי חוק הוא להם אשר כל הנלווה על חבורתם יפקיר את רכושו לכל החבורה, ולא נמצאה בהם חרפת העוני ולא גאות העושר, כי נכסי כל היחידים התערבו יחד ורכוש אחד לכולם, כאילו היו אחים מבטן. כי יפים בעיניהם מכל – העור אשר לא רוכך והבגדים הלבנים.
חבר ה': כיצד זה אתה מגלה לנו את סודות הכת?
איסיי: לא, אני פשוט מצטט את פלביוס.
חברה ב': מה אתה יודע על עין-גדי?
איסיי: פעם באתי לבקר וראיתי שלט: "ברוכים הבאים. אין כניסה למשק". לא נכנסתי, אבל בכל זאת אני יודע הרבה.
חבר ד': כיצד אתה יודע?
איסיי: אני קורא בעיתונים.
חבר ד': כן, בעיתונים הכל נכון. למשל: "נראה נמר בעין-גדי", או: "סוסה בודדה הרתה בעין-גדי מרוח הקודש". או: "פרקש נראה בין מפלי עין-גדי".
שוטר (נכנס, תופס את דוד המלך): בשם החוק הנך אסור!
חברה א': מה אתה רוצה ממנו?
שוטר: מתאים לתיאור. אדמוני, מזוקן. סוף, סוף תפסנו אותך, פרקש!
חבר א' (נכנס. לוחש לשוטר סוד. השוטר מרפה מדוד).
שוטר: אז מה, סתם באתי עד הנה?
חבר א': לא, יש לך עבודה רבה, יש פקק תנועה,
שוטר: איפה? - למטה בכביש.
חבר ב': (נכנס): פקק תנועה למטה בכביש. איפה הימים הטובים.
(דקלום) –
הכביש בעין-גדי
בראשית לא היה שביל הומה מאדם,
רק נתיב לגמלים וסוחרי החשיש.
לעין-גדי הגיעו בדרך הים
או בשביל עקלקל מעיף ומתיש
ללא כביש.
התמונה נשתנתה כשמפקד הדרום
התלהב והוריד הפקודה לשליש
חיילי הנדסה יתרכזו פה בסדום.
אל תשכח את סיום המבצע להחיש,
הבו כביש! הבו כביש!
הפריצה נסתיימה עם אנשי הגדנ"ע
כולם והבדויים מראש הר הריעו: "יעיש!"
תאמה המסילה לא כל כלי ממונע,
רכב ארבע על ארבע בלבד. עסק ביש.
הבו כביש! הבו כביש!
בא לו שר עבודה ונשא הנאום,
כולם ומותר להזכיר – הסאה הוא הגדיש.
והיו משולים אז דברים של לא כלום
למטבע בכד המשמיע קיש קיש.
הבו כביש! הבו כביש!
שוב שלחנו נציג שיצרח נוראות
שלל פקידים הוא פגש, בשלחן גם הקיש:
"עם תינוקת נסענו י"ג שעות,
כבר צמחו יבלות באזור הרגיש"
הבו כביש! הבו כביש!
האחראי התחייך בצורה לבבית,
את דבריו בשפעת פתגמים הוא המחיש
ורמז- יש עוד זמן, בשפה הערבית,
לשון קודש: "מחר בעונת המישמיש".
הבו כביש! הבו כביש!
כך חלפו השנים בין מפעל למחדל,
ואנחנו שוקדים על זריעה וחריש.
אך לבסוף כשנכבש האספלט המיוחל
התגלגל שטפון והרביץ איזה "ויש"
איפה כביש ?
העבר כבר חלף, אך היום זאת שואה:
בחגים נאספו פה מאה אלף איש!
וקולנו עולה בין פקקי התנועה,
מתחנן ומבקש, עולמות הוא מרעיש:
קחו ת' כביש!
חבר א: אתם יכולים להמשיך באספת המשק (חברים א' ו ב' יוצאים).
חברה א': על סדר היום: קבלת גרעין ההשלמה "רעות".
חבר ג': מי מכיר אותם? לא נקבל אותם!
חברה ב': כולם יישארו במועמדות. (מהומה כללית. אור על האיסיי בלבד).
איסיי: וכי ירצה איש להיספח אל חבורתם, לא יוכל להיכנס מיד, כי הם נוטלים עליו להישאר מחוץ שנה אחת וללכת בדרכיהם. ואחרי אשר הראה כי מוסיף הוא לקרוב אל מנהגי חייהם, נשבע כי ישנא את הרשעים ויריב את ריב הצדיקים.
(אור על כולם)
חבר ד': זה בדיוק, שיהיו מושמצים קצת.
חבר ה': בעין-גדי מי שלא מושמץ חשוב כמת.
איסיי: ושומרים אתם על המסורת? זוכרים בפסח את יום החורבן?
חבר ד': פסח הוא חג החרות.
רומאי: אינם יודעים. בערב פסח יצאו הקנאים ממצדה ופשטו על עיר מצער אחת ושמה עין-גדי. שדדו והמיתו את הנשים והילדים – שבע מאות נפש.
חברה א': עד שנגיע לשבע מאות נפש עוד יזרמו מים רבים בעריג'ה.
צריך לחשוב על פיתרון מהיר.
חבר ד': אני מציע לפתח כאן בית הבראה.
חבר ג': למבריאות בלבד.
חברה ב': גם למבריאים. זהו באמת רעיון מקורי.
חבר ב' (נכנס): מקורי, מקורי, תמיד הם חושבים שהם מקוריים. בדיוק לפני מאה שנה סייר כאן טריסטרם החוקר וכתב: "פה אפשר היה להקים בית הבראה מצוין, אילו רק אפשר היה להגיע אליו".
דוד: איזה אנשים חיים כאן. תוך עשר שנים משחזרים את כל ההיסטוריה. עכשיו לא נותר אלא לצפות לאחרית הימים.
חבר ד': ואני חוזר ואומר: אחרית הימים בעין-גדי תהיה כשנתחיל למכור אבנים.
חבר א' (נכנס): אבנים? כבר מוכרים.
רומאי: באמת? ומי קונה?
חבר א': אנחנו מוכרים אותם לקא"ק.
איסיי: הרי זה נפלא, איזה קהלת קודש ישנה באזור?
חבר א': לאו דווקא קהלת קודש. כוונתי לקא"ק ל - C .A .C.
דוד: ידידי, יש לנו יורשים. אנחנו הולכים, הרי לא נחכה פה עד לחורבן הבא.
(קולות נפץ. חושך, כולם שכובים כמתים. אור. מופיעים ארכיאולוג ורובוט).
ארכיאולוג: סלח לי, מה השנה?
רובוט (מביט בשעונו): שנת 2000.
ארכיאולוג: בוא נתחיל לחפור. מצאתי – שרידי ישוב פרימיטיבי. קראו לו.... עין-גדי.
רובוט: קבוץ עין גדי. תקופת הטורייה.
ארכיאולוג: מתקופת הטורייה. מעניין איזה טיפוסי אנשים היו פה.
(כולם קמים לתחייה).
רובוט: מי אתם?
חבר א': אנחנו נשארנו פה מחג העשור.
ארכיאולוג: ולמה התאספתם כאן כולכם?
דוד: בן אדם! מי שהיה פעם אחת בעין-גדי, מוכרח לשוב אליה.
דורות נפגשים בעין-גדי
את דרכינו התוו קדמונים
ותכהינה שיני הבנים.
את הטוב והרע
נקבל בגבורה
כירושה מדורות ראשונים.
הרימו קול שיר
ליום כה נדיר
בו דורות נפגשים בעין-גדי.
נאמין כי הנה מתקרבות
ובאות השנים הטובות
מפעלנו יתמיד
אם נבנה העתיד
לאורה של מסורת אבות.
הרימו קול שיר
ליום כה נדיר
בו דורות נפגשים בעין-גדי.