שיר הכביש
בראשית לא היה שביל הומה מאדם
רק נתיב לגמלים וסוחרי החשיש.
לעין-גדי הגיעו בדרך הים
או בשביל עקלקל מעייף ומתיש
ללא כביש.
התמונה נשתנתה כשמפקד הדרום
התלהב והוריד הפקודה לשליש
חיילי הנדסה יתרכזו פה בסדום.
אל תשכח את סיום המבצע להחיש,
הבו כביש! הבו כביש!
הפריצה נסתיימה עם אנשי הגדנ"ע
והבדויים מראש הר הריעו: "יעיש!"
תאמה המסילה לא כל כלי ממונע,
רכב ארבע על ארבע בלבד. עסק ביש.
הבו כביש! הבו כביש!
בא לו שר עבודה ונשא הנאום,
ומותר להזכיר – הסאה הוא הגדיש.
והיו משולים אז דברים של לא כלום
למטבע בכד המשמיע קיש קיש.
הבו כביש! הבו כביש!
שוב שלחנו נציג שיצרח נוראות
שלל פקידים הוא פגש, בשולחן גם הקיש:
"עם תינוקת נסענו י"ג שעות,
כבר צמחו יבלות באזור הרגיש"
הבו כביש! הבו כביש!
האחראי התחייך בצורה לבבית,
את דבריו בשפעת פתגמים הוא המחיש
ורמז - יש עוד זמן, בשפה הערבית,
לשון קודש: "מחר בעונת המישמיש".
הבו כביש! הבו כביש!
כך חלפו השנים בין מפעל למחדל,
ואנחנו שוקדים על זריעה וחריש.
אך לבסוף כשנכבש האספלט המיוחל
התגלגל שיטפון והרביץ איזה "ויש"
איפה כביש ?
העבר כבר חלף, אך היום זאת שואה:
בחגים נאספו פה מאה אלף איש!
וקולנו עולה בין פקקי התנועה,
מתחנן ומבקש, עולמות הוא מרעיש:
קחו ת' כביש!