חוה מספרת על הקשר עם מאיר

 

כך התחיל הרומן בינינו -

השתייכתי לגרעין "שדמות" כחלק מאנשי הקריות. הגרעין התגבש בקיבוץ מצובה במשך שלושה חדשים. אחר כך התגייסנו ועברנו טירונות של שלושה חדשים, שנה שהינו בקריית ענבים ומשם הגענו לעין גדי.

מאיר הגיע לעין גדי כחצי שנה אחרי. מאיר היה "כדוריסט" ולמד יג כתות ובתום לימודיו הגיע לעין גדי. מיד עם בואו קיבל על עצמו את ריכוז גן הירק משום שסיים בהצטיינות את "כדורי" והייתה אליו הערכה רבה.

עבדנו יחד בגן הירק שהיה הענף החשוב ביותר. מאיר הזמין אותי להעביר אתו קווים (קווי השקיה – אותם יש להזיז בשעות הלילה ולכן, שימשו כשם קוד למפגש רומנטי)... הייתי בחורה חרוצה וזריזה וכלל לא ייחסתי להזמנה משמעות רומנטית.

מודה, שמאיר עשה עליי רושם רב - הוא היה חתיך, בעל בלורית מרשימה ומהירות עבודתו בקטיפים הייתה שם דבר. מאיר היה תחרותי מאד.

בערבי הריקודים שהתקיימו בימי שישי היינו זוג קבוע, אם מפני שנחשבתי לרקדנית טובה אם מפני שנחשבנו כבר לחברים. מכיוון שגרתי עם שתי בנות נוספות בחדר, נאלצנו מאיר ואני, למצוא לנו מקום לעצמנו. מקומות אפשריים היו בשטחי החקלאות כמו האספסת, למשל, שם פגשנו פעם גם את שרה ובניס שכמונו חיפשו אינטימיות...

מדובר בשנה הראשונה של עין גדי, שנת 1956, ואז מאיר מציע לי להיות מנהלת "גן בית". מה פשר הביטוי "גן בית"?

גן בית אמור לגדל ירקות לתצרוכת הפנימית של חדר האוכל לארוחות החברים. מאיר תכנן שגן הבית יהיה קרוב לחדר האוכל, על שטח של 5 דונמים, בהם יזרעו ירקות - פלפלים, צנוניות ומלפפונים. ואם תשאלו למה מלפפונים? כי צופיה שהייתה האקונומית לא הסכימה לשים על שולחן האוכל שמן... עד שנביא לה מלפפונים... אז הבאנו מלפפונים וקיבלנו שמן.

בניהול גן הבית מאיר הדריך אותי איך ומה עליי לעשות. הוא לימד אותי לנהוג בטרקטור – ג'ון דיר, כדי שאוכל להעביר את הירקות למטבח.

חתונתנו התקיימה בשנת 1957 אחרי חצי שנת חברות. החתונה הייתה בנחל דוד, ונישאו בה ארבעה זוגות. משטח הקיבוץ נסענו בעגלה מקושטת עד לנחל ומשם לקח אותי מאיר על הידיים, כדי שלא ארטיב את הסנדלים החדשים!!!

מאז "נשא אותי על כפיים" לאורך שנות נישואינו...