איך סופרים, איך מודדים, איך שוקלים, איך מעריכים – איך מסכמים שישים שנים של קיבוץ ??
בשקלים? בטונות? במספר בתי אב ?במספר הילדים? בפרוטוקולים? בדפי החלטות? בימי החולין, השמחות, ימי האבל??
אנחנו בחרנו – בשירים.
שירים שנכתבו, הולחנו ובוצעו בעין גדי לאורך שישים השנים, באירועים השונים, בימי חג ומועד וגם בימי עצב ושכול.
השירים" על קצה המזלג", רק טעימות מהאוסף הגדול שנוצר כאן במשך השנים, מלווים בצילומים וסרטים, ישנים וחדשים ובקטעי תנועה עכשוויים.
כל אלה – מחווה לראשוני הקיבוץ, שעוז רוחם ונחישותם הם היסודות לבית הזה, זיכרון לכל אלה שלא זכו להגיע איתנו ליום זה ופיקדון לידי כל מי שבחר לבנות את ביתו כאן, ותיקים כחדשים, ולהיות חלק ממעשה היצירה הזה.
שטיח של ששים
שָׁזוּר בְּמַאֲרָג כְּמוֹ גּוֹבְּלֵן, כְּמוֹ שָׁטִיחַ,
בִּשְׁתִּי וָעֶרֶב וּבְעוֹד אַלְפֵי אֲלַכְסוֹנִים
זֶה שֶׁסְּלָעִים הִבְקִיעַ,
וְזֶה שָׁרַק הִגִּיעַ,
כָּאֳרוּגִים בְּסָמֶךְ הַשָּׁנִים.
הִנֵּה הִנָּן, אֲשֶׁר הֻשָׁרוּ,
זְמִירוֹת עָבָר וְטוֹנִים חֲדָשִׁים,
וְהָעִנְיָן - כְּבָר נֶאֱמַר הוּא -
עֵין גֶּדִי עַל שָׁטִיחַ הַשִּׁשִּׁים.
הִנֵּה הִנָּן, וּבָן גַּם אָנוּ,
מְעַט מִן הַכְּלָלִי, הַרְבֵּה מִן הָאִישִׁי,
וּבָעִנְיָן שֶׁבּוֹ נָגַעְנוּ,
עֵין גֶּדִי עַל שָׁטִיחַ הַשִּׁשִּׁים.
קִמְטֵי פָּנִים, שְׁחִיחוּת הַגַּב וַעֲיֵפוּת הַחֹמֶר
לֹא יַסְתִירוּן אֶת לַהַט נְחִישׁוּת הַבְּרֵאשִׁית,
צוֹפִים אֶל רֹאשׁ הַתֹּמֶר,
הוֹפְכִים לְאַט עַד תֹּם אֶת
סְלָעַי הָהָר לְצֶלֶם אֲנָשִׁים.
הוֹפְכִים מִדְבָּר מַמָּשׁ בְּלִי הֶרֶף
חוֹזְרִים וּמַמְשִׁיכִים וּמִתְעַקְּשִׁים
וּבְעַצְמָם הֵם שְׁתִי וַעֶרֶב
שָׁטִיחַ שֶׁל עֵין גֶּדִי בְּשִׁשִּׁים,
הוֹפְכִים מִדְבָּר אֶחָד מָלוּחַ
לַחֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים שֶׁמִּתְמַמְּשִׁים,
וּבָאֲוִיר, הִנֵּה שָׁלּוּחַ,
שָׁטִיחַ שֶׁל עֵין גֶּדִי בְּשִׁשִּׁים.
כָּל מִי שֶׁפֹּה נוֹלַד, אוֹ רַק לָמַד, יָצָא נָגוּעַ,
וּבְדָמוֹ מֵפִיץ עַכְשָׁו לָעַד אֶת הַנְּגִיף,
אַף פַּעַם לֹא רָגוּעַ,
צָרוּב כְּקַעֲקוּעַ,
אֶת כָּל קְצָווֹת הָאָרֶץ בִּכְנָפָיו יַקִּיף.
אֶל כָּל קְצָווֹת עוֹלָם וָחֶלֶד,
בַּמְּסִלּוֹת וְגַם עַל הַכְּבִישִׁים,
אֲבָל בַּסּוֹף יִנְחַת כְּמוֹ יֶלֶד
עֵין גֶּדִי עַל שָׁטִיחַ הַשִּׁשִּׁים
הַזְּמַן עוֹקֵר סְלָעִים, הוֹפֵךְ יָמִים, פּוֹרֵעַ טֶבַע,
וּמְחַדֵּשׁ קִבּוּץ פָּנָיו שְׁבִילָיו וַאֲנָשָׁיו,
וְהֵם כְּדֶרֶךְ קָבַע
יוֹסִיפוּ קַו וְצֶבַע
שֶׁל כָּאן וְשֶׁל חָדָשׁ וְשֶׁל עַכְשָׁו.
וְכָךְ מַמְשִׁיךְ הַשִּׁיר לַבֶטַח,
יַבִּיעוּ אֹמֶר וָתִיקִים וַחֲדָשִׁים,
וּמוּל שִׁשִּׁים שָׁנָה בַּפֶּתַח -
עֵין גֶּדִי עַל שָׁטִיחַ הַשִׁשִּׁים.
הִנֵּה שִׁשִּׁים שָׁנָה שֶׁלָּנוּ,
הִנֵּה אֲנַחְנוּ וְהִנֵּה הַשִּׁיר,
אֲבָל בְּעֶצֶם זֶה כֻּלָּנוּ,
שָׁטִיחַ שֶׁל עֵין גֶּדִי בְּשִׁשִּׁים.
