מיגוניות

אצלנו הכל נעשה באופן קרדינאלי, אין החלטות פזיזות. לכן, אך טבעי היה הדבר להקים צוות שיבחן את שדרוג המיגון בבתי החברים. 'צוות צביקה' נבחר באסיפת חברים ללא התנגדות.
מבצע 'עמוד ענן' בנובמבר 2012 היה הטריגר לצוות לסיים את עבודתו רבת החודשים, מיהר והסיק את מסקנותיו, כדלקמן: "לכל בית יוצמד ממ"ד, אך אם כבר בונים - נוסיף מרפסת ומעלית לכל בית.
כאמור, אצלנו לא ממהרים לקבל מסקנות סתם כך. החל דיון מורכב וארוך שהתדרדר להרחבת בתים ולבנייה מחודשת, שלא כאן המקום לתארו.
קברניטי המשק לא עמדו בלחץ חברים שטענו "לעמוד מתחת למדרגות 'בצבע אדום' זה לא מרגיע, זה איום!" הם החליטו לא לחכות, כל שכונה תקבל מיגונית. השיקול במיקום הצבתן היה שכל חבר יוכל להגיע אל המיגונית תוך 45 שניות מרגע שיישמע 'צבע אדום'.
אני זוכר שיירה של משאיות ברחבי המשק, שחורצות בדשא הצהוב מעומס משקלן, למרות שהפסקנו להשקותם זמן רב קודם להגעתן.
לא אשכח חברים נרגזים: "בשביל מה צריך את זה? זה בכלל עבר את ועדת מתאר?"
תפס אותי חבר מבוגר ושאל: "נראה לך שתוך 45 שניות אני אגיע למיגונית?"
בקשתי ממנו יפה: "עזוב לי את הצווארון, הרי אתה יודע שאין לי קשר אפילו ב'פסיק' לקבלת ההחלטות האלה." "לא", הוא לא הירפה מצווארוני והמשיך: "לא תיארתי לעצמי שאצלנו יהיה כזה כיעור."

קבוצת יבנה אינה מוגדרת כעוטפת עזה, אך אני מגדיר אותנו תמיד 'כמעטפת עוטף עזה'. (או שאולי בסופו של דבר כל מדינת ישראל צריכה לראות עצמה כמעטפת עזה.)
מבצע 'צוק איתן' שהתרחש בדיוק לפני ארבע שנים תפס את קבוצת יבנה מוכנה לכל תרחיש. היו אצלנו לילות עם התראות מדירות שינה, ולחלל האוויר רעמו הרמקולים האימתיים: "צבע אדום!"
כאן עלי לציין עובדה שהמיגוניות שפוזרו מבעוד מועד, נשארו ברובן ריקות.
נכון שזה לא מוסרי ואולי גם לא אחראי מצדנו להזניח אותן בשעת אזעקה, אך דחילק, למי יש כוח לאחר יום עבודה לעמוד בלו"ז של 45 שניות?
מיגוניות ללא שימוש, וארבע שנים שקטות מאז 'צוק איתן'.
אז למה בכל זאת חברים מתלוננים שחסרות מיגוניות?
התשובה פשוטה ומהפכנית. כולם רוצים ציורי קיר מדהימים על יד ביתם.
מה שדני הרץ ואפרת עפרוני עשו בכישרון ענק למיגוניות, לא חזה איש.
כיעור אמרתם? הצחקתם אותי. זה פרויקט מרים מורל, זה מבצע שלא מפסיקים לדבר עליו, זה מבצע ששדרג את מראה המשק עשרות מונים.
זה כמו ערב מספרי סיפורים שנמשך שנים.
פתאום חברים מסתובבים סביב המיגוניות. (לא צריך 'צבע אדום'.)
כשנפרסת רשת צל על יד המיגונית, מתחילים הניחושים, המקום הופך לעליה לרגל. כולם עוקבים יום יום אחר הפאזל המתמלא, עד שנהפך לתמונה מושלמת. תמונה המספרת סיפור שלם.
פתאום הילדים יודעים שפנחס וירדנה עבדו במטע., או שאלחנן היה איש הבננות.
הייתה מָאָפִיָה בקיבוץ? איזו שאלה, הילדים יודעים אפילו להצביע על מיקומה המדויק. הם מכירים את הדוקטור ואת אילזה האחות.
מי בנה את הבתים? שואלת הגננת, והזאטוטים מדקלמים: החברים הוותיקים! ומצביעים לעבר הציור שעל המיגונית.
המיגוניות מספרות סיפורים.
המיגוניות מדקלמות את תולדות קבוצת יבנה.
יצא לי לראות סיורים של משפחות עוזבי הקיבוץ שהשמועה הגיעה לאוזניהם.