יקים

היססתי לקבל על עצמי להגיד בפומבי דברים על יקים .
כי בשבילי יקים זה אדם שמדברים איתו ולא עליו.
כי בשבילי יקים הוא חלק מהשלם ואין בלעדיו.
כי אם יקים אני עוד נפגש בלילות.
כי מגיע עוד דואר עבור: "יקים, הנהלת חשבונות".
עבדתי במחיצתו שנים. היחסים שנרקמו בינינו היו לא שגרתיים ואנשים לא יבינו את טיבם ולכן אולי השתיקה יפה.
יחסים אלו ממשיכים עד עצם היום הזה. אני מקיים עם יקים שיחות ליליות בדרך כלל. העיניים עצומות והמוח בורח לכיווני עבר.
הסכם ג'נטלמני יש בינינו גם אם לא נאמר מעולם : "הדברים ברובם לא לפרסום" .
סיבה נוספת להיסוס: שעוד טרם השלמתי בתת מודע עם לכתו .
ממני לא תשמעו על יקים הילד .
גם כיקים איש משפחה לא תשמעו, מנגד.
ממני לא תשמעו איך היה בבית הספר או איך היה בגן: "שיבול".
את המעט שאספר הוא טרי כמעט מאתמול .
הם דברים שהתרחשו בשגרה, ולא צריך לטפס על שום הר.
נעצום עכשיו כולם עיניים ונתמכר לעבר.
ודאי תרגישו כולכם כמוני כי יקים שייך לכולם, והנה הוא מופיע.
ערני, איש שיח וטוב לכולם והוא בנינו מסתובב מקשיב ומרגיע.
כמו בסרט תלת מימד.
בגודל טבעי יקים נעמד.
ואפשר להושיט את היד ולנגוע.
אפשר פשוט אותו לשמוע .
לנהל שיחות עקרוניות על הקיבוץ.
על פוליטיקה דעות חברתיות וכל מה שנחוץ.
שנת האבל אותה אנחנו מסיימים היום לי לא הואילה הרבה. ביהדות יש הסבר מדויק על יום האבל, על השבעה,על יום השלושים, ועל יום השנה. הכל מדורג ונועד להקל על האבלים.
נגמרה השנה ואני באותו המצב:
עולה במדרגות בבניין משרדים ואין לי את מי להשיג, אני עוד מחפש את יקים שעולה בזריזות את המדרגות אבל תמיד השגתי אותו ובמדרגה העליונה הנחתי יד סביב כתפיו בחיבוק חברי ואומר בבדיחות הדעת:"לך תמשיך להתאמן".
אני עד היום יושב בצהרים ומחכה ליקים שישב מולי ונדבר על כל נושא. הרגשתי כל כך קרוב ולא היו סודות בנינו הוא סיפר לי על מצוקותיו ואני שפכתי בפניו את מכאובי.
זה לא קירבת דם וזו לא חברות פשוטה זו נאמנות אין קץ. שבו אני יכול לבקש ולספר הכל.
זו אמירה של : שמוליק שמתי לך טילון במקרר.
זה יקים קח את אשתי מהצומת כי אני מאחר.
זה שמוליק אני לא יודע מה היא רוצה ?
וזה יקים לך לרופא מיד שייתן עצה!
וזה שמוליק היום גלידה בערב, זה בסדר ?
וזה יקים תענה לטלפון אני לא נמצא בחדר.
ועוד ועוד ועוד...
נו אז תגידו בשנת אבל אפשר לגשר על כאלה יחסים שאינם ?

הכל התחיל שהגעתי עובד חדש לבניין משרדים הושיבו אותי באותו חדר עם יקים זו הייתה שנה מאוד מיוחדת עבורי. יקים לא חסך מאמצים ויצא מגדרו כדי להסביר לי את עקרונות הנהלת החשבונות.
גם לאחר חודש שהייתי במשבר, כי פשוט לא תפסתי את רזי המינוס והפלוס בכרטסת ספקים,
יקים ישב לידי בסבלנות גדולה.
תפסתי את עצמי בוהה בחלל ושואל את עצמי מהיכן הסבלנות של הבן אדם?
השולחן שלו עמוס במסמכים המחכים לטיפול והוא אצלי תומך ומסביר.
למזלי נוצרה מערכת יחסים כזו שהוא היה רושם עבורי את המסמכים ואני הייתי מבצע עבורו אישורי תשלום מול רכזי ענפים. אף אחד לא ידע הוא כיפה עלי באופן טוטלי במשך שנה.
רק כעבור שנה הודעתי באופן רשמי ליעקב ווכמן שאני והנהלת חשבונות לא הולך ביחד.
אבל זכיתי במערכת יחסים שלפני לא חוויתי שכזאת, ובאמת היום קשה לי להעביר אליכם אותה,
ועוד יותר קשה לי בלעדיה .

זכור לי במיוחד ניקוי פסח. חלוקת הניקוי הייתה הוגנת. על פי הצעתו: כל דבר עד מטר וחצי באחריותו ומעל זה אחריות שלי.
כן תכונה נהדרת הייתה לו, ההומור, ידע לצחוק על המגבלות שלו ולא לשקוע בתוכן.
היה יוצר קשר מיוחד מול הספקים ולא אחת ראיתי אותו יושב ומדבר איתם שיחות נפש.
שקדנותו והדיוק בעבודה יצרה קשר הדוק מול מרכזי המשק,שהיו מבקשים ממנו נתונים שונים במהלך דיון ויקים תוך דקות ספורות היה נותן נתונים מדויקים. היה על מי לסמוך.

אומרים עליו שהיה בעל עקרונות וכשהאמין בצדקתו הלך על זה עד הסוף.
מקרה אחד המסמל תכונה זו אני חייב לשתף אתכם :

כל בוקר היה רואה על יד מכונת הפקס חבילת פקסים שתוכנם פרסום בלבד- היה מתלונן בקול רם ומראה לי תראה איזו חוצפה מטרידים ומבזבזים לנו נייר בכמויות. אמרתי לו יקים אתה צודק אבל אין מה לעשות. עברו מספר ימים ויקים בא אלי בריצה ומראה לי בגאווה פקס: "הצילו"
מסתבר שיקים לקח את ערמת הפקסים ושלח את כולם חזרה לשולחים רק בכמויות גדולות פי 10.
כל שולח קיבל הצפה של פקסים למשרדו. ולא לקח זמן רב עד שהתחננו : "להפסקת אש".

מעולם לא נפרדו דרכנו, גם כשאני עברתי לתחום המחשוב והוא נשאר בהנהלת חשבונות-הקשר היה הדוק מאוד.
אומנם אני לא תפסתי את עקרונות הנהלת החשבונות. אבל הוא הפתיע אותי כל פעם מחדש,
על מהירות הקליטה שלו. ולא פעם כשנתקלתי בחבר עם בעיה מסוימת בתחום המחשוב יקים היה עוזר לי
ומסביר לחבר בסבלנות.
עד היום חנה, את פוגשת אותי ומזכירה לי את חסרונו גם בתמיכה במחשב שלך בבית.
המעבר לאגף החדש בבניין משרדים די תסכל אותו הוא רצה להישאר בישן. הוא קרא לאגף הישן: "אגף הצעירים" ולחדש: "אגף האיקסים".
היה לו מאוד חשוב הסביבה החברתית. דברנו על זה המון, ולבסוף השתכנע שאפשר לגשר על מסדרון מבלי לפגוע בפעילות החברתית.

בימיו האחרונים כאשר התקשורת בנינו הייתה קשה עליו, וההיגיון שלי לא נתן לי להבין שימיו ספורים.
כעסתי בלבי על אותו איש שליווה את יקים ועזר לו בחדר האוכל .
אמרתי בלבי מה הוא נידבק אליו לכל הרוחות – כן הלב לא נתן לעכל מצב בו יקים אינו חלק מאיתנו.
עד כמה שמחתי יום אחד בשעות הערב לקבל ממנו טלפון שבו ביקש שאצרוב לו דיסק של קופת חולים בו יש נתונים על מצבו, הוא צריך עותק לרופא.
אמרתי לעצמי הנה חוזרים לשגרה.
אבל המציאות חזקה מכל.
והגעגועים עולים בכל דרך ומשעול.
כן אני מתגעגע לוכוחים על הפירות במקרר.
אני מתגעגע ללחם חי, למה פעמיים ? צריך לברר.
אני מתגעגע לפענוח הכתב של הילל, שלא היה מובן.
אני מתגעגע לקולו המתפלל בבית הכנסת מעל הדוכן.
אני מתגעגע לתיפוף רגליו במעלה המדרגות.
אני מתגעגע לנאמנות שאין בא סודות.
קשה לי בלי: "שמוליק בשבילך הכל".
רק תסדר לי אינטרנט אתה הרי כל יכול.
אני מתגעגע להומור שלא ידע גבולות
אני מתגעגע לחבר שרצה להמשיך לחיות.