חנה אשר

בת 100 אני מדגיש עם מרקר/ כמובן חנה אשר

נתנו לי היום את הזכות לברך אותך.
אז למה רועדות לי הידיים ?
למה יש לי צמרמורת ונוקשות השיניים ?
100 שנים חנה אז שלא ארעד ?
לא בכל יום מזדמן כזה מעמד !

אז תרשי לי פשוט להגיד לך תודה.
תודה על הזכות/
ותודה על ההתרגשות/
תודה על זיכרונות ילדות/
ותודה כפולה ומכופלת על כל השירות/

קראתי את קורות החיים שלך שיְלָדַיִךְ כתבו:
על האחריות שנשאת על כתפיך בעודך צעירה/
על התאקלמות ושינוי אוירה/
על קשיים ואֵבֶל במשפחה ועל כל האובדן/
ועל עֲבוֹדָתֵךְ במתפרה. לאורך זמן/

אך ברשותך משהו לא שגרתי,
אני נושא איתי זיכרון ילדות .
בואו איתי רגע אחורנית בזמן: השנה 1959 בערך, ובגן הירוק אווירת
"חג הפסח" שהולך ומתקרב.
על השידה ליד כל מיטה מקופלים בסדר מופתי זוג תחתונים וגופיה חדשים.
מתחת למיטה זוג סנדלים מבריקים בקופסא, אסור לָגַעַת הכל מוכן לערב חג.
אחרון הילדים יצא מהמקלחת כולם חפופים, עם שביל בצד.
לפתע, דלת הכניסה נפתחת ובכניסה את חנה מופיעה: "היום ילדים: (כך פתחת ואמרת), מודדים בגדים חדשים."
(אתם חברים צריכים להבין שאם זה מה שאני זוכר מאז/
כנראה זה עשה עלי רושם עז/)
התיישבת על כיסא של ילד גן נמוך/
מדדת וליטפת כל ילד בשקדנות, סבלנות וחיוך/
וזה לא מובן כלל מאליו/
לקבל יחס כזה מהוותיקים (דרך אגב)/
את התייחסת לכל ילד וילדה כאילו אנחנו משפחה, ומאז כך אני מכיר אותך: אמא של כולנו.

לעמוד מול כזה אופי של בן אדם !
לעמוד מול אמא של כולם ?
אין פלא שמטיילות לי נמלים על הידיים.
מגיע לך מכולם מחיאות כפיים.

לסיום נאחל: בריאות, אריכות ימים, ושמחת חיים/
מצדנו נעשה הכל ונתחיל בזר פרחים/