געגוע להלנה משותפת
"השמירה מתחילה בכל החדרים"
אני מתגעגע לקולות- כן היו זמנים
הילד מאושר, אך האב מתוסכל
מלמל לעצמו: "חבל על הזמן שנגזל"
כי בינו לבין עצמו הוא אומר :
אף אחד כאן לא "שם" על השומר
גם אני הייתי ילד ועוד זוכר
הכיף הגדול זה להיות שומר
כי אני הולך לישון אחרון
ואני עוד עם אבא, (אך איזה זיכרון).
כפות רגלי על כפות רגלי אבי (אליעזר)
כן כך מדדים מחדר לחדר
עוברים ומכבים את האור
(הלוואי ובכל יום אשמור)
זה ניקרא :"זמן איכות"
ושאף אחד לא יגיד שזה "נכות"
אני זוכר חורפים, היה בוץ עמוק ודביק
"שק קמח" על הגב - אותי זה הצחיק
אבא שנעל מגפיים לעולם לא ויתר
עד הגן, בגשם שוטף אף פעם לא קיטר
שם על שפת המיטה ביחד יושבים
הספר פתוח, גם השכנים מקשיבים
קריאת שמע עם כיפה הנשמטת על האוזן
(זכור לי שהדס לא רוצה להיות יוצאת דופן....)
כמה חבל היום נרדמים לקולות הטלביזיה
אבא מול החדשות ואסור להפריע
אז לפעמים עמוק בלייבב פנימה
הנפש רוצה אחורנית ולא קדימה
אז הביאו לי שני שליש
ונחזור לעבר, לזה התרחיש
שוב צהלת ילדים בשמרטף
שוב שומר לילה המגיע בחתף
לא על תקשיבו לכל פסיכולוג צמא דם
כי בליליה ממילא הילד נירדם.
