זיכרונות ילדות
לא נקשקש : על "אמא יש רק אחת".
ולא נעלוז עד כמה אנחנו מביאים לך נחת.
כל המילים נכונות על אמא סטנדרט.
לכן לספר לקחתי לי מנדט.
זיכרונות מהילדות הפעם זה הקטע.
בואו נחזור אחורנית עשרות שנים לרגע.
רק כמה שורות נקווה שתחזיקי מעמד.
אנסה לדייק בפרטים מקווה שלא אמעד.
ב תשעה באב התלונן בנצי הקטן:
משעמם לי ואסור ליהנות, לאמא הוא רטן.
קח ספר לקרא :בני החביב אמרה האם.
אמא !! 9 באב ! אמר בקול רועם.
לבסוף התפשר : זה כבר קראתי אם זה אפשר לנמנם.
מאיר היה פושטק וגידל אפרוח.
הלך אחריו לכל מקום והמצב היה נינוח.
יום אחד דרך עליו, ואת חייו גמר.
אמא שהבחינה בדמעות-אמרה: מיד לווטרינר.
אני זוכר ימים קשים בבית התינוקות – היה בידוד.
לא הייתי לך לעזר ולא עשקתי בעידוד.
נהפוכו עמדתי בחוץ כולי נכעס.
צעקתי בקול של טווס צרוד: אני ניכנס.
אורחת הגיע דודה אסתר ורצת ליראות את הנולד.
אמא לא רצת להעיר את אריה הוולד.
מבלי לחשוב יותר מיום, הציגה את התינוק יואב.
ספקה כפיה הדודה: זה טסלר אמתי אמרה ללא ריבב.
אמא זוכרת היטב את לילות השבת.
היה תור של הילדים לא משנה בן או בת.
דוידי הילד היה כבר אז ממולח ופיקח.
פתח במשא ומתן ותמיד יצא מנצח.
אופירה התינוקת לא הייתה כבידת משקל.
ביום חורף גשום לא התחשבה באמא כלל.
חת ושתים עטופה בשמיכה על הידיים.
על יד פעוטון א' השתטחה האם וביתה אפיים.
כן זה היה באשמת חולדה על האופניים.
לסיכום אם עוד אפשר לדבר ולזכור.
מצבנו איתן, לאחור לא צריך לספור.
נאחל לאמא ולנו הצאצאים.
מפגשים כאלו אחת ל10 שנים.
